ה facebook ככלי להשגת מטרות

בשנה האחרונה העולם התמודד עם כלי חזק, בעל עוצמה חוצה גבולות, כלי המפעיל לחצים חברתיים. חשוב לציין כי כלי זה נוצר למטרות אחרות. מטרתו העיקרית היתה תקשורת בין אישית שונה, מסוג שעד לא מזמן לא היה כ"כ פופולארי.
אולם, בשנה האחרונה, הפייסבוק שימש כלי להתפשטות המהפכות בארצות ערב, מצרים, תוניס, סוריה וכו', כולן התגבשו דרך האינטרנט. אומנם לא ברור מי התחיל את הפצת הלחץ החברתי החזק בפייסבוק, אך מה שחשוב הוא התוצאה שנגרמה מהשימוש בו.
גם בארץ, לאחרונה, יש שימוש בפייסבוק ככלי להפעלת לחץ ציבורי. המקרה הראשון היה באפליקציה שהופיעה ואפשרה שליחת פקסים לבנק לאומי שיעודדו את הבנק להסיר את מועמדותה של עמותת "אם תרצו" מתחרות "שני מיליון סיבות טובות". הלחץ ברור, ברגע שאדם נכנס לפייסבוק ויש לו אפשרות מהירה להשפיע, מן הסתם שילחץ על האישור שלו להודעה זו. כך, במהירות, נשלחו קרוב ל-3000 פקסים והמטרה הושגה, אך מאידך, היה זה בגדר של "תמות נפשי עם פלישתים", כי לא רק שעמותה זו לא קבלה תקציב מהבנק, אלא התחרות הופסקה וכל העמותות הפסידו סיכוי לקבל מענק כלשהו.
בימים האחרונים, האפליקציה "מעירים את כחלון", נוצרה ליצר לחץ להזרים תקציב ניכר לערוץ 10. שוב, השימוש בפייסבוק הינו בקלות, כך שקל ל"ייצר" חותמים רבים על עצומה זו. במקרה זה, אנו עדיין לא יודעים מהם ממצאי הלחץ והאם המטרה תושג.
לסיכום, ניתן לראות כי השימוש בפייסבוק  יצא לחלוטין מהיעוד המקורי שלו, ובהחלט ניתן לראות את ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה והשפעתה הרבה על חיינו וצורת החשיבה שלנו.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4162180,00.html
  

שיפור שירות הלקוחות ע"י מערכות לניתוח הקול האנושי- האומנם?

בכתבה שהועלתה באתר של "מעריב" מציינים את העובדה כי חוקרים בספרד מנסים לפתח תוכנה מיוחדת שתוכל לנתח את הקול האנושי ואת מצבו הרגשי של הדובר.
כותרת הכתבה "האם המחשב יוכל לדעת מה אנחנו מרגישים" מדגישה את הבעייתיות שצצה עם השימוש המרובה במחשבים לפניה לעזרה, לדיווח על תקלות וכו'.
אט אט, ככל שההתפתחות הטכנולוגית מתקדמת, אנו האנשים מייעלים את עבודתנו ע"י שימוש במערכות אוטומטיות. אין ספק שהמערכות האוטומטיות מזרזות תהליכים, מקצרות זמן המתנה ובסופו של דבר מספקות את התוצאות בזמן קצר יותר. אם כן מה רע?
הדיבור, צורת התקשורת הבסיסית עם הזמן נהפכת לפחות שימושית ואולי אף ללא רלוונטית. גם כיום, כל נער או נערה מתקשרים  רבות עם חבריהם במשך היום, ובכל זאת ישנו שוני. התקשורת נעשית ע"י השימוש בתוכנות המחשב - המיילים, הצ'טים, פורמים, והפייסבוק- כולם נעשים באמצעות השפה הכתובה. התוצאה היא- תקשורת בין אישים מילולית, פנים מול פנים, נעשית אט אט לא שימושית. נכון, המסר מבחינת התוכן מועבר גם ע"י כתיבה, אך הקול האנושי, הטון, הרגש שמובע תוך כדי הדיבור, האם אין להם חשיבות?
לצערנו, בתקופה האחרונה מדברים על עליה בתופעה של קשיים בתקשורת בין אישית. איך לא? כאשר במשך היום, ילדים מחוברים למכשרים הסוללרים, שולחים יותר מסרונים מקיום שיחות קוליות,  חלקם מחוברים למחשב ולאינטרנט במשך כל שעות היום ע"י סמארטפונים ומכשירים נוספים, הם לא מתקשרים אישית עם חבריהם.
מסתבר, שחברות עסקיות גם גילו את הצורך בהתייחסות לקול האנושי. בארץ, חברת NICE פיתחה תוכנה מאפשרת ניתוח קול למערכות אוטומטיות בכדי לאפשר מתן שירות מקסימאלי ללקוחות. באמצעות שירות זה ישנו ניתוב של הפונים ע"פ המאפיינים שניצפו. זאת אומרת, לקוחות בעייתים יקבלו מענה קולי אנושי.
בעתיד מקווים כי יהיה  ניתן לחלק את השיחות ע"פ מספר קריטריונים בעייתיים כגון: כעס, ספקנות, ושעמום.
לסיכום, ברור לכל, שעל אף הפיתוחים והחידושים בעולמנו, אין תחליף לאדם, לרגשות שלו- לקול האנושי.

http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/311/230.html?hp=16&cat=1924

שירות לקוחות אנושי. רק במקרים קיצונים. SXC

רפורמות בחינוך, רפורמות, רפורמות- עד מתי?

באחד הקורסים שאני משתתפת בהם, "סוגיות במדיניות החינוך", עסקנו ברפורמות החוזרות ונשנות במערכת החינוך. פעמים החינוך היה לאליטיסטים בלבד, פעמים החינוך היה לכל, פעמים המורה היה במרכז, פעמים התלמיד, ועוד ועוד גישות שונות ואף סותרות. מה גורם לשינויים אלו? האם לאחר כ"כ הרבה שנות חינוך עדין לא ברור מהי הדרך המועדפת אצלנו בארץ?

לאחרונה נכנסו שתי רפורמות חדשות. האחת לבתי הספר היסודי- "אופק חדש", והשנייה לתיכונים -  "עוז לתמורה".

מערכת החינוך, מובילת השינוי מאמינה כי השינוי טוב לכולם- טוב למורים, טוב לתלמידים, וטוב למערכת. המורים, סוף סוף יקבלו יחס של אנשי היי-טק, יעבדו מס' שעות די דומה, וכך הערכה של הציבור אליהם תעלה. בוודאי המשכורת שלהם תעלה במקביל והם ירוויחו יותר. האם המורים מעוניינים בדימוי חדש זה?

כרגע, כידוע לי, לפחות בחינוך העל יסודי אין היענות של המורים לרפורמה. מדוע?

התחושה של המורים היא כי קולם לא נשמע. הרפורמות החדשות מעוניינות לשפר את מעמדם של המורים, אך האם הן מצליחות? הפתרונות החדשים אינם מתייחסים לקשיים של המורים ואינן עונות על מצוקותיהן. האם מורה שיעבוד עד השעה ארבע בבית ספרו יסיים את עבודתו? האם עליו ללכת הביתה ולהשאיר בבית הספר את העבודה למחר? הרי ברור לכל המורים שהעבודה לא מסתיימת כל כך מהר. האם אעבוד עד ארבע ועוד בערב בבית? ומה בנוגע לכתות הגדולות כ"כ? היכן הפתרון לסוגיה זו?

לעניות דעתי, האמונה כי בזכות רפורמות אלו מעמד המורה ישתנה אינה נכונה. לצערי, הקשיים שלנו כמורים עדין לא קיבלו התייחסות. אולי רק אם מובילי השינויים יכירו את עולמם של המורים מקרוב, יכירו את הצרכים האמתיים שלהם וינסו לתת מענה , אולי נגיע לרפורמה האידיאלית. הלוואי.

בינתיים, אנחנו המורים, למרות הקשיים ממשיכים ללמד בגלל שאנו אוהבים את העבודה, אמינים בחינוך ואוהבים את הילדים.

יום זכויות הילד הבין- לאומי- דיון בנושא "אלימות באינטרנט"

בבלוג האחרון שכתבתי, התייחסתי לדאגה הקיימת בציבור הדתי מהקלות הרבה בה אפשר לפגוע בילדנו דרך האינטרנט ללא ידיעת ההורים. והנה, ח"כ רונית תירוש מעלה לדיון את אותו נושא שמסתבר שקיים גם בציבור הכללי.
בכתבה שהופיעה באתר ערוץ שבע בתאריך ה21.11.11 נכתב כי נושא זה הועלה בוועדת המדע והטכנולוגיה ברשות ח"כ רונית תירוש.
ע"פ ממצאים שמעלה ח"כ תירוש כ- 75% מההורים כלל אינם שותפים לפעילות ילדיהם ברשתות החברתיות. אף על פי שמרבית ההורים משתמשים באינטרנט, הם אינם יודעים מהם הסכנות הנמצאות ברשת שאליהם חשופים ילדיהם. כמו כן ההורים אינם יודעים כיצד ניתן להתמודד עם תופעה חריפה זו המזיקה לילדים.
ח"כ תירוש מעלה מס' רעיונות בכדי להתמודד עם התופעה הלא רצויה של "אלימות וסכנות ברשת", כדלהלן:
- משרד החינוך יפעיל תכניות שיעסקו בסכנות ברשת.
- התלמידים יקבלו דפים שיחשפו בפניהם סכנות הקיימות ברשת האינטרנט והצורך להגן על עצמם מפני חשיפת יתר.
- עידוד הקשר בין ההורים. מעורבות ופתיחות בין הורים וילדים יסייעו לילדים בזמני מצוקה.
- הילדים ילמדו את ההורים ויפעלו אתם יחדיו באינטרנט בכדי לצמצם את הפער הבין- דורי.
- במקביל לכל הפעילויות הנ"ל, על משרד החינוך לפתוח "קו חם", שיהווה כתובת לפניות הציבור בזמן מצוקה.

ברור לכולם כי כאשר ההדרכה לילדים תהיה ממקום של אכפתיות, שותפות והבנה עד כמה הרשתות משמעותיות לילדים, ההישגים יהיו טובים יותר. אולם, במקרים בהם המבוגרים יתנו לילדים הרגשה של סמכותיות ושתלטנות, הילדים לא יראו במבוגרים כתובת לפניותיהם והמצב יחריף עוד יותר.

כולנו תקוה כי נשכיל להבין וללמוד עד כמה הכלי משמעותי בחיי ילדנו מצד אחד, ועד כמה חשוב להיות שותפים בחיי ילדינו וללוותם בדרכם החדשנית מאידך. רק בדרך זו ילדנו ידעו כי ניתן לפנות אלנו המבוגרים, לסמוך עלינו והיעזר בנו בשעת הצורך.

אין ספק שתקוותנו היא כי ילדנו יוכלו לחיות וליהנות מהעולם המקסים בו אנו חיים ללא פחדים וחששות, והאינטרנט יהיה מקום בטוח עבור ילדינו.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/229053

הפייסבוק- האם מתייאשים או מתמודדים?

הפייסבוק נמצא בתוכנו, לטוב ולרע, וברור לכולנו כי כבר אין דרך חזרה. ובכן מה עושים???
 בכנס בנתניה "הורים ברשת או חורים ברשת", ניתחו אנשי חינוך את ההתמכרות לאינטרנט בדורנו וכיצד על ההורים להתמודד עם התופעה. ברור לכל כי ברוב המקומות הילדים נמצאים במצב מתקדם מאוד מבחינת הכרת האינטרנט, כיצד ניתן להשתמש בו, והתכנים הנמצאים בו. ההורים בד"כ מזנבים אחרי ילדיהם בהכרת האינטרנט, ותופעה זו קיימת גם להורים המעורבים בעידן הטכנולוגי.
התופעה של הפער בין ההורים לילדים כמובן נפוצה יותר בציבור בחרדי. ציבור זה, שמלכתחילה לא מוכן לקבל את הכלי החדשני- האינטרנט, בוודאי אינו יודע כיצד להתמודד עם התופעה. בשטח, הילדים בציבור החרדי חשופים לכלי ומשתמשים בו על אף התנגדות הציבור בכלל. כידוע, אי אפשר שלא להנות מיתרונותיו של האינטרנט, אך ברור כי לאינטרנט ישנן גם חסרונות. כאשר המבוגרים, נשארים מאחור, ולא מכירים ביתרונות הקדמה וחסרונותיה, אין מי שילווה ויכוון את הילדים. ובכן- "האם הקרב אבוד"?

יו"ר המרכז למורשת ישראל במכללת נתניה, הרב משה פינצ'וק טוען כי על ההורים להיות  מחוברים אל ילדיהם. להורים אחריות על כל מה שנעשה עם ילדיהם ולכן עליהם להתקרב למציאות, ללמוד את הכלי, ולסייע לידיהם למצוא דרכים להתמודד עם הקשיים והבעיות שקיימות באינטרנט.
המסר הוא ברור- "יש להתמודד ולא לברוח".

להלן הקישור למאמר שפורסם באתר ערוץ 7 ב 22/9/11

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/226348

התייאשת מלחפש את חברך מהגן- אל יאוש! התכנה DialMyName היא הפתרון!

זוכרים איך בעבר נעזרנו ב"דפי זהב" כשנזקקנו  למספר טלפון של חנות הפרחים או הפיצריה הקרובה לביתנו?
ובכן , שוב התקדמנו. הטכנולוגיה לא עוצרת לרגע מלחשוב איך להקל עלינו. מדי שבוע קוראים על תגליות חדשות, והחיים- במונים מסויימים נהפכים להרבה יותר קלים.
תוכנה חדשה בשם DialMyName מאפשרת למצוא בקלות את העסק או האדם אותו אנו מחפשים.
כל אשר צריך לעשות לאחר התקנת התכנה הוא לחפש את העסק המבוקש ע"פ שמו.
על בעלי עסקים אשר מעונינים להיות זמינים ונגישים ללקוחותיהם להתקשר למאגר של CallMyName ולעדכן את פרטי הרישום שלהם. האפליקציה ליצירת הקשר עם המאגר הוא חינם, אך הרישום למאגר הינו בתשלום.
ואל דאגה- במקרה והחברה שינתה את פרטיה, תקבל את הפרטים החדשים. במאגר הפרטים מתעדכנים באופן מיידי.

ובכן כולם מרוויחים- בעלי העסק הנגישים לכולם, והאדם הפרטי שבקלות משיג את מבוקשו.

אכן,אין סוף לרעיונות ולפיתוחים- אז מה לדעתם תהיה התגלית הבאה?

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/228485

ההתפתחויות בעולם המודרני- עד כמה ראוי כי ישפיעו על מערכת החקיקה?

הטכנולוגיה משפיעה על תחומים רבים בחיינו- תקשורת, מידע, חינוך, צרכנות ועוד. ובכן, מה עם התחום המשפטי? האם בתחום זה לא אמור להתחולל שום שינוי?
אחד הנושאים שעלו לכותרות בתחום המשפטי הוא "צוואה שנכתבה בפייסבוק".
עו"ד ד"ר כץ העוסק בתחום צוואות וירושות טוען כי על מערכת החקיקה לקדם רפורמות בנושא חוק הירושה והצוואה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המתרחשת מסביבנו.
במדינתנו, כאשר מגבוה לא נעשים שינויים בחקיקה, ציבור האזרחים מעורר שינויים בחקיקה -מלמטה. העם מעוניין בצדק חקיקתי, ומדוע בימינו, דרכים וירטואליות לא יכולות להיחשב כתקפות מבחינה משפטית?


בכל מקרה, לדעתי, ברור כי מציאות של צוואה הניתנת בפפיסבוק הינה רק עניין של זמן, ולכן עדיף כי המחוקק יתן את דעתו בנושא בצורה חד משמעית, ולא להמתין למקרה בו תכתב צווה בפייסבוק, והדיון לגבי חוקיותה ידון במערכת המשפט לקביעת הלכה בנושא.

מה דעתכם- האם יש לתת תוקף לצוואות הניתנות בדרכים וירטואליים?


 קישור לכתבה-

האם צוואה בפייסבוק תקפה משפטית?

                                                                                    

   http://www.inn.co.il/News/News.aspx/225064