באחד הקורסים שאני משתתפת בהם, "סוגיות במדיניות החינוך", עסקנו ברפורמות החוזרות ונשנות במערכת החינוך. פעמים החינוך היה לאליטיסטים בלבד, פעמים החינוך היה לכל, פעמים המורה היה במרכז, פעמים התלמיד, ועוד ועוד גישות שונות ואף סותרות. מה גורם לשינויים אלו? האם לאחר כ"כ הרבה שנות חינוך עדין לא ברור מהי הדרך המועדפת אצלנו בארץ?
לאחרונה נכנסו שתי רפורמות חדשות. האחת לבתי הספר היסודי- "אופק חדש", והשנייה לתיכונים - "עוז לתמורה".
מערכת החינוך, מובילת השינוי מאמינה כי השינוי טוב לכולם- טוב למורים, טוב לתלמידים, וטוב למערכת. המורים, סוף סוף יקבלו יחס של אנשי היי-טק, יעבדו מס' שעות די דומה, וכך הערכה של הציבור אליהם תעלה. בוודאי המשכורת שלהם תעלה במקביל והם ירוויחו יותר. האם המורים מעוניינים בדימוי חדש זה?
כרגע, כידוע לי, לפחות בחינוך העל יסודי אין היענות של המורים לרפורמה. מדוע?
התחושה של המורים היא כי קולם לא נשמע. הרפורמות החדשות מעוניינות לשפר את מעמדם של המורים, אך האם הן מצליחות? הפתרונות החדשים אינם מתייחסים לקשיים של המורים ואינן עונות על מצוקותיהן. האם מורה שיעבוד עד השעה ארבע בבית ספרו יסיים את עבודתו? האם עליו ללכת הביתה ולהשאיר בבית הספר את העבודה למחר? הרי ברור לכל המורים שהעבודה לא מסתיימת כל כך מהר. האם אעבוד עד ארבע ועוד בערב בבית? ומה בנוגע לכתות הגדולות כ"כ? היכן הפתרון לסוגיה זו?
לעניות דעתי, האמונה כי בזכות רפורמות אלו מעמד המורה ישתנה אינה נכונה. לצערי, הקשיים שלנו כמורים עדין לא קיבלו התייחסות. אולי רק אם מובילי השינויים יכירו את עולמם של המורים מקרוב, יכירו את הצרכים האמתיים שלהם וינסו לתת מענה , אולי נגיע לרפורמה האידיאלית. הלוואי.
בינתיים, אנחנו המורים, למרות הקשיים ממשיכים ללמד בגלל שאנו אוהבים את העבודה, אמינים בחינוך ואוהבים את הילדים.
זהבי שלום
השבמחקשמי אלי ואני מנהל חטיבה עליונה בראשל"צ ולומד במכללה האקדמית תואר שני בניהול. קראתי את המאמרים שלך בנושאים השונים אבל התחברתי מאוד לנושא הכואב של הרפורמות בחינוך. לצערי רפורמה רודפת רפורמה, אחת באה ומיד במקומה מגיעה רפורמה חדשה, ואנו אנשי החינוך נשארים תקועים במקום מבלי יכולת להתרומם ביחד עם הרצונות והשאיפות שלנו בנושא החינוך. השבוע ראיתי את התוכנית על החינוך בפילנד והדבר העיקרי שהרשים אותי היה התכנון ארוך הטווח תוך התנתקות מפוליטקה ומי שמיישם את תוכניות החינוך אלה הם אנשי חינוך ומקצוע ללא קשר עם מדיניות ממשלה כזו או קשר למפלגה אחרת. ההצלחה, לדעתי תלויה רק ביכולת להתמיד בביצוע תוכניות שמונפות מלמטה וצומחות לאורך זמן.
כל הכבוד על שיתוף המחשבות והרשמים יישר כח.
אלי
אני אבו עראר עומר סטודנט ללימודי תואר שני במינהל חינוכי במרכז ללימודים אקדמאים.
השבמחקבמסגרת שיעורי תקשוב ולמידה תבקשנו להתייחס לבלוג מתוך רשימה שקיבלנו, ודרכו הגעתי לבלוג שלך. הבלוג שלך מעניין ומסודר מאוד. אחד הנושאים המעניין והתרשמתי הוא המאמר שלך בנושא הרפורמות בחינוך.אני מסכים בזכות רפורמות אלו מעמד המורה ישתנה אולי רק אם מובילי השינויים יכירו את המורים מקרוב, וינסו לתת מענה להם כל הכבוד הרבה הרבה הצלחה בהמשך הדרך...
זהבי היקרה,
השבמחקשמי שירלי ארמן ואני מחנכת כיתה ב' בנתניה לומדת השנה במרכז ללימודים אקדמיים תואר שני בניהול. במסגרת שיעורי תקשוב ולמידה נתבקשנו להתייחס לבלוג .קראתי את הבלוג שלך בנושאים השונים אך העין ובעיקר הלב נקשר לנושא שמביא איתו המון בלבול תסכול ובעיקר כאב- הרפורמות במערכת החינוך
לפני כשנה נכנסתי למערכת בחירות בתוך הסתדרות המורים – במפלגת אמ"ד.(ארגון מורים דתיים.)נכנסתי לתפקיד נציגת מורי היסודי במטרה להוביל לשינוי מתוך המערכת ולהביע שם בועדות השונות את השאלות (שאת חלקן שאלת) הקשיים, התסכולים, הבלבול וכו' מתוך המערכת....הרי בתוך עמי אני שוכנת....
יש לצערי הרב, המון אנשי חינוך אשר בתוך תוכם מתנגדים למרבית הדברים ברפורמה אך מעדיפים לשבת בחיבוק ידיים. אני מאמינה שצריך ורצוי להציף את הבעיות החוצה ולהשמיע קול על מנת לשנות. גם אני מאמינה שאם מובילי השינויים יכירו את המורים מקרוב, וינסו לתת מענה בדרך זו נוכל לקדם מהלכים של שיפור הן במעמד המורה הן בשכרו ובתנאי עבודתו ותעסוקתו.
מי ייתן ונזכה לעשות שינוי שיטיב עם קהילת המורים בישראל.....ויהיו כל מעשינו לשם שמיים...
המשך דרך צלחה ,
שירלי