"ולפעמים החגיגה נגמרת..."

לפני כארבעה שבועות צעדתי ביום שני בפעם האחרונה בשער המכללה. (אומנם בע"ה אצעד שוב מספר פעמים במסגרת עבודת הסמנריון אך השגרה כבר איננה.)

קשה להאמין, כיצד חלפו ועברו להם 16 חודשים אינטנסיביים של לימודים. תקופה זו אזכור לטובה. כל שבוע מפגש עם עולם חדש, אנשים שפתחו בפניי אופקים, הרחיבו את עולמי ובעיקר גרמו לי לרצות לדעת עוד.

כמהגרת דיגיטלית, הייתי כל כך רחוקה מנושא התקשוב, היכרותי עם המחשב הייתה טכנית בלבד ובוודאי השילוב של המחשב בתחום החינוך נראה היה לי רחוק מתמיד. בנוסף, כלל לא ראיתי יתרונות להכנסת הטכנולוגיה לבתי הספר ובוודאי לא הכרתי את יכולותיו הבלתי מוגבלות של המחשב.

כיום, לאחר תקופה נהדרת זו - עברתי שינוי. אין ספק, הדרך בעבורי עוד ארוכה - ישנם עוד תחומים רבים הקשורים לנושא התקשוב שעדין לא נחשפתי אליהם וישנן עוד אפשרויות רבות לשילוב המחשב בהוראה. בכל זאת, נקודת המבט שלי על השינויים החלים בדורנו אינה כפי שהייתה בעבר. 
ראשית ערה אני לעובדה כי השינוי בעולמנו כבר התחיל ולשוב אחורה לא ניתן. הטכנולוגיה הינה בתוכנו, בנו וקשורה ומשפיעה על כל תחומי חיינו. שנית, אני מודעת לעובדה שבתחום החינוך, כמו בשאר התחומים, חייב להיעשות שינוי. אין ילדנו מסוגלים ללמוד כפי שאנו למדנו בעבר. המחשב הוא חלק אינטגרלי מחייהם, מעולמם ובמקום לנסות להיאבק בו יש לרתום אותו למטרות הראויות לנו.
במהלך הלימודים, נתבקשנו לרשום רשומות בתחומים שונים הקשורים לתחום הלימודים - "התקשוב". האמת היא כי בתחילה התגובה שלי לא היתה כל כך נלהבת. חששתי ממצב בו לא אמצא על מה לכתוב, מאין יהיו לי נושאים ובכלל "כתיבת בלוג" בכלל לא נראה לי תורם ללמידה. ובכן, שוב מצאתי את עצמי מול עולם חדש. היכולת להסתכל על הנעשה סביבי בעיניים פתוחות ובמחשבה ביקורתית תרמה לי רבות. כל שיעור נהפך פוטנציאלית לנושא, כמובן לאחר הרהורים וחשיבה עמוקה, כתבות באינטרנט, בעיתונים ואף חידושים והמצאות שונות.  
רפלקציה - היכולת לחשוב על התהליכים שעברתי ולשקף אותם לעצמי ולאחרים תרמה לי רבות. 
במשך השנה וחצי האחרונות רכשתי ידע כה רב מאנשים רבים ועל כך חייבת אני לומר תודה. תודה לך ד"ר גילה קורץ על הליווי הצמוד, על פתיחת הצוהר חדש בחיי, שמן הסתם, ביום מן הימים יוביל אותי למחוזות חדשים. לפרופ' דוד חן ולכל סגל המרצים, ואחרונים חביבים לחברי ממגמת התקשוב שהפכו לחלק משמעותי, תומך, מפרגן ומסייע ללא גבולות.
למרות שנכנסתי לתחום זה מאוחר, הבנתי כי בכל זאת "עדיף מאוחר מאשר אף פעם".

לימוד גמרא ב"חברותא" עם Tablet

בית הספר אמי"ת "חברה ומשפט" בכפר בתיה החליט "לקפוץ למים" של שילוב טכנולוגיה בלימוד הגמרא. את הרעיון והשיטה פיתח ראש הישיבה, הרב אליעזר קורצוייל. ידוע כי לחלק מהנוער הדתי קיים קושי בלימוד הגמרא, הן בהיבטי העניין, הן בהיבטי השפה והן בהיבטי המורכבות הלוגית של הגמרא.
ראש הישיבה החליט להכניס את הטכנולוגיה ללימודי הגמרא בכדי להתמודד עם הבעיה בשלוש דרכים:
א. מעבר ללימדה אקטואלית ורלוונטית;
ב. מעבר ללמידה עצמאית;
ג. הוראת הגמרא ברמה גבוהה.
בדרך כלל בישיבות התיכונית התלמידים מקבלים דפי עבודה לפני השיעור אותו הם צריכים להכין. לחלקם, פעילות זו קשה. כך, באמצעות הטכנולוגיה, לומדים התלמידים את הגמרא בעזרת מצגות וסרטונים. "הלוח החכם" מאפשר לר"ם (ר"ם - המורה לגמרא) לערוך ולעצב את המקורות בהתאם לצרכי השיעור, ובסוף השיעור ניתן לשמור הכל בקובץ, לשלוח לתלמידים ב e-mail או לאחסן באתר הרלוונטי. התלמיד יכול בכל עת שרוצה לחזור על השיעור.
בבית הספר מודעים לבעיות של השיטה:
א. התלמיד עוסק יותר ב"מחשב" ואחוז הזמן המושקע ללימוד החומר קטן יותר;
ב. הקושי וכמות הזמן הנדרשת לר"ם להכין את השיעור;
ג. דרישה לתמיכה on-line.
כיום, שעלות מחשבי ה Tablet אינה גבוהה, ניתן ליישם שיטה זו ולהחדירה לבתי הספר השונים, כך טוענים בבית הספר אמי"ת בבת ים.
בסה"כ התלמידים מרוצים מהמעבר לשיטה החדשה, הכל ברור יותר וגם כמובן שחווית הלימוד גבוהה הרבה יותר. מוסיף הרב קורצוייל, שניתן לכלול במחשב גם את ארון הספרים היהודי, ובכך להנגיש לתלמיד את המקורות השונים ולהקל עליו את הכנת השיעורים והשינון.
מעניין האם שיטה זו "תתפוס" ותצא גם למחוץ כתלי בית הספר. אני מאמינה שלאט, אך כן.
(הבלוג מתייחס למאמר הלקוח מעלון "עולם קטן" לפרשת בא.)

  

משחקים לימודיים מתוקשבים- חוויה אחרת!

במשך לימודיי בקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", נחשפנו ליתרונות הרבים של המשחקים הלימודיים המתוקשבים. המרצה, הפרופ' מיקי רונן, הציגה בפנינו מספר מחוללים ואת היתרונות והחסרונות שלהם.
כפרויקט הקורס, נתבקשנו לבחור מחולל  קיים ו"להלביש" עליו תוכן הרלוונטי לנו. כמורה לאנגלית, בחרתי את נושא היחיד רבים ואת המחולל "סדר ת'ניירת"  שפותח ע"י אור זיסמן, שירי לנקר ושירו והבה . את השימוש במשחק הלימודי ביצעתי בכיתה אותה אני מלמדת.
כמורה המלמדת בשיטה המסורתית נהניתי מההתנסות במחולל זה כאמצעי לימודי. ראשית, נדהמתי לראות כי הדבר אינו מסובך כל- כך, כפי שחשבתי שיהיה. שנית, לא הייתי בטוחה כי הילדים שיתלהבו מהמשחק והפעילות, יקדישו מחשבה גם לתכנים הלימודיים הנמצאים במשחק. אולם, שמחתי לראות כי יחד עם ההנאה שהייתה לילדים בזמן המשחק לא נפגם הרצון שלהם ללמוד את התכנים שנמצאים במשחק וגם לא הרצון ללמוד. 
אחד מהממצאים הבולטים היה ההנאה. לאחר השוואה שערכתי בין הלימוד דרך המשחק המתוקשב ובין הלמידה המסורתית דרך דף העבודה, כל הבנות, למעט מבת אחת, דיווחו כי הן מעדיפות את המשחק המתוקשב. בנוסף, למרות שהיו פעמים שהבנות טעו, הן הרגישו כי המשחק תורם ללימוד ואף ביקשו רשות לשחק שוב בבית ולתרגל.
אין ספק כי השימוש במשחק "גזל" יותר זמן משיעור רגיל בו הייתי מתרגלת בשיטה המיושנת, אך היתרון רב הוא. נראה לי כי אם אערוך בוחן קצר על החומר שנלמד דרך המשחק, ההישגים יהיו גבוהים ויוכיחו את תועלת המשחק ללמידה.
לסיכום, הייתי רוצה להאמין כי אתחיל להכניס לשיעוריי עוד משחקים מתוקשבים, למרות המירוץ המטורף אחר הספק החומר. 

קישור למשחק (קוד 21) http://projects.telem-hit.net/SortMe/editor/entranceEditor.aspx

הישגים מצוינים ללא תחרותיות ולחץ - האם זה אפשרי?

בארץ, "הישגים"זו המילה, כמעט, הכי חשובה במערכת החינוך. כמובן שכולם יאמרו כי ערכים חשובים, וכישורי חיים - זה גם חשוב. אך כמורה, אני יודעת שאחת לזמן מה עליי לדווח על הישגי תלמידי, התקדמותם וכו'. עלי להגדיר מהן המטרות שאני מציבה לפני, מהם אבני הדרך להשגת ייעדי ובסוף שיעורי ההצלחה - ההישגים. תחרות - קיימת כל הזמן, בין תלמידים, בין מורים ובין בתי ספר.
בפינלנד המצב שונה. בכתבתו של מיקי רוזנטל בערוץ 10, נחשפה בפניי מערכת חינוך שונה לגמרי מזו שבארץ. היעדים שלה שונים, דרך הלימוד שונה- הכל שונה. וההישגים? גם שונים- הרבה יותר טובים! הכיצד?
היעד המרכזי של מערכת החינוך הוא כי הילדים יגדלו להיות אנשים פעילים, יוצרים, בעלי יכולת לנתח עובדות ולהתמודד עם בעיות. מערכת החינוך אינה שמה לה עצמה יעדים של לימוד חומר ע"י שינון וחזרה. תפקיד המורה אינו רק העברת הידע אלא גם, ואולי העיקר, היכולת לעורר סקרנות, יצירתיות והבנה עמוקה, הרצון העיקרי הוא כי הילדים יגדלו להיות אחראים על הלמידה של עצמם ואח"כ אזרחים טובים האחראים על הקהילה.
ובכן כיצד לילדים הישגים כ"כ גבוהים? מהו הקסם?
בבסיס התפיסה הוא כי הילד צריך להיות עם דימוי עצמי גבוה, עליו לאהוב את המורים ולהרגיש כי מאמינים בו וסומכים עליו.
והמורים, הם כאלו שאוהבים את המקצוע, אוהבים את הילדים, בעלי יכולות אינטלקטואליות גבוהות, אנשים ברמה- "הטובים להוראה".
יום הלימודים מתחיל בשעה 9 בבוקר. בתחילתו חימום קל ו"הכנסת אנרגיות חיוביות לגוף". יום הלימודים הוא קצר, אך הדגש הוא על האיכות. הלימודים מתרכזים במספר קטן יותר של מקצועות, מתמקדים בעיקר במיומנויות קריאה ויכולות חשיבה. בבית הספר, ילדים לומדים כי הם רוצים ללמוד ולא בגלל ציונים ולחץ לימודי.
היחס בין המורים לתלמידים הוא מדהים- בכיתה לכל 12 תלמידים מורה. בזמן שמורה אחד מסביר פרונטלית יש מורה אחר שמסתובב בין הילדים. מחצית מהשיעור מוקדשת לעבודה של התלמידים ע"פ הגישה כי למידה פעילה של תלמידים יותר אפקטיבית. לכל הילדים הזדמנויות שוות. גם המתקשים נמצאים במסגרת עם ילדים רגילים והמורה מסייע באופן אישי לכולם עד שכולם מבינים.
דבר משמעותי נוסף המשפיע על האווירה הבית ספרית הוא היד החופשית והאמון שהמורים מקבלים ממשרד החינוך. היעדים מועברים למורים, ואילו המורים הם אלו שבונים את תוכנית הלימודים שלהם ע"פ התפיסה האישית שלהם. דבר זה מעודד את המורה לאחריות ומעורבות. המורה, שעבר עבודה מעשית משמעותית והדרכה מאוד רצינית במהלך לימודיו בוחר את הדרך הטובה ביותר להעברת החומר עבור תלמידיו.
ובכן,  עקרונות אלו הם, בתמציתיות, הגורמים העיקריים להצלחת הפינים.
ומה איתנו? לעניות דעתי, נדרש לבצע מספר שינויים משמעותיים ביותר להצלחת מערכת החינוך בארץ.
הראשון,  צריך להתבצע שינוי בתהליך קבלת המורים לעבודה. ברגע שהטובים יגיעו להוראה והמורים יהיו אנשים משכמם ומעלה שאוהבים את הילדים ואוהבים את המקצוע בתי ספר יהוו מקום אחר עבור ילדנו.
השני, הגישה ההישגית, הלחץ והתחרותיות צריכים להיעלם. הלימוד, כאשר יעשה מתוך רצון אמיתי לדעת, מתוך עניין וסקרנות, הוא יגיע לרמה גבוה יותר. הלחץ והתחרותיות שמסביבנו משפיעים לרעה על הלימוד. הילד ההישגי לומד בשביל הציון ולא בשביל לדעת. המורה, בהתאמה, בעולם ההישגי, מלמד בכדי שהתלמידים יצליחו בבחינה ולא בכדי שיבינו לעומק את הנושא, הבעיה ודרכי ההתמודדות.
השלישי הוא גודל הכיתות. אין ספק שהמורה בעל רצון אמיתי להשקיע בעבודתו ובעל אידאולוגיה  המאמינה בשונות ובמתן מענה לכל תלמיד לא יהיה מסוגל להתייחס לכל ילד בכיתה עם שלושים תלמידים ואף יותר. רק כיתה קטנה היא המקום האידאלי ללמוד בו, מקום בו כל ילד זוכה ליחס אישי באופן קבוע.
לסיום אוסיף, כי אני מייחלת ליום בו נקבל כל ילד באשר הוא,כי כל מקצוע יחשב למכובד וכי בית ספר יהיה מקום אהוב על ילדנו. אולי כך נפסיק להיות בלחץ בתחרותיות מתמדת עם הסובבים אותנו ונעשה מה שטוב ומתאים לנו.


http://www.youtube.com/watch?v=mJeSH8ctdpg

ביפן- הישגים ומצוינות לימודית יש, האם יש גם חופש ושמחת חיים?

בקורס של פרופ' עמי וולנסקי צפינו בסרט שמציג את המערכת החינוכית, בתי הספר ויום הלימודים של הילדים ביפן. אי אפשר שלא להתרשם מהתכנון והיסודיות במחשבה שעומדת מאחורי מסגרת זו.
בסרט צפינו בדוגמה של יום לימודים בית ספר. מהרגע שהילד מגיע בבוקר ועד לסיום הלימודים. בנוסף ראינו כיצד ילדים ביפן מנצלים את השעות שלאחר הלימודים בבתי הספר. אנסה להתייחס למס' עובדות משמעותיות ולאחר מכן אנסה להסביר מהו השוני בין מערכת זו למערכת החינוכית בישראל. אנסה למצוא יתרונות בגישה הלימודית שביפן ובסופו של דבר אציג את עמדתי בנדון.
ביפן, גם כיום, לילדים תלבושת כפי שהיתה נהוגה עוד בזמן שהגרמנים היו ביפן. על כל תלמיד להופיע בבוקר במסדר שבודק את הופעתו בתלבושת. מעבר לבגדים הכל כך רשמיים, חייב כל תלמיד לדאוג לכך כי הסיכות תעמודנה במקום המדויק שלהם, על השיער להיות באורך מסוים, ועל הבנות להיות מסופרות בצורה אחידה עד כי ממש לא ניתן להבחין בין ילדה לילדה, כולן נראות בדיוק אותו הדבר.
הלימודים בכיתה מתנהלים בצורה הפרונטלית המסורתית, על התלמידים לעמוד בתחילת שיעור, לדבר בכבוד ובנימוס למורה ולהתייחס ללימודים ברצינות מרובה. הלימודים נמשכים עד שעה מאוחרת וכוללים גם חינוך לאחריות, ע"י ניקיון הבית ספר, הכתה והשכונה, וחינוך לדאגה לחבר ע"י חלוקת ארוחת הצהריים לחברים אחרים בבית הספר.
לאחר שהלימודים מסתיימים מרבית הילדים הולכים לבי"ס ערב, פרטי, שמטרתו לחזור עם הילדים על החומר הנלמד ולשנן אותו אתם. הילדים ישנים בין 4 ל-5 שעות בלילה בגלל עומס של מטלות ושיעורי- בית.
זמן לצאת ולבלות עם חברים -אין.  מבחינת היפנים, ההצלחה הלימודית והישגים מאוד חשובים עד כי ניתן לוותר על חיי חברה בילויים ועוד... זמן לשחק- אין!!  האם הילדים מאושרים?
אצל היפנים מעודדים הצלחה לימודית, ואמנם אכן- ליפנים הצלחה בתחומים שונים בלימודים, ואף גם בפיתוחים טכנולוגיים.
האם הרצון העז שישנו בארץ לקדם את ילדנו להגיע להישגים לימודיים גבוהים הוא ניתן למימוש בתוכנית הלימודים ובמסגרות הקיימות? האם אנו מעוניינים לשנות את אורחות חיינו בכדי להצליח?
לעניות דעתי להישגים חשיבות לא מבוטלת, אך הדרך להשגת חייבת להיות שונה מזו שאצל היפנים. ברצוני לראות את ילדיי נהנים, מבלים, שמחים ולא רק מלומדים. ואם האפשרויות הן או קשיחות כה מרובה עם הצלחות או חיים חופשיים ומהנים ופחות הצלחה והישגים, אני מעדיפה חיים מתוך רוגע ושלווה.

שדרוג החופשה בבתי מלון

בחופשת החנוכה התארחנו משפחתי ואני באחד מבתי המלון בירושלים. ילדיי, הילידים הדיגיטאליים, הבחינו מיד עם הכנסנו למלון בפינה מסודרת ובה מספר עמדות מחשב. מתוך הרגל , הודעתי לילדיי כי אין מה לשמוח יותר מדי מכיוון שברור שהשימוש במחשבים הוא בתשלום. ילדיי, שהמחשבים כ"כ משכו אותם, היו חייבים לבדוק מה קורה עם אותם מחשבים.  לאחר דקה, שבו כולם עם חיוך על הפנים ואמרו לי כי טעיתי, במלון זה המחשבים מחוברים לאינטרנט, ובחינם.

הנה סימן לשינוי בשירות בתי המלון מתוך הבנה כי גם בחופשה הצורך באינטרנט זמין הוא בסיסי ביותר. בדור שלנו, גם בחופשה, אי אפשר להתנתק מהאינטרנט והשימוש בו ואפילו לא למספר ימים. עד כמה נהיינו תלויים במכשיר זה, האין זה מגוחך?

האמת היא שהשימוש באינטרנט עבור כולם הינו מועיל. הילידים הדיגיטליים, חייבים להתעדכן מדי יום, לגלוש וסתם להעביר את הזמן למול הרשת, וגם ה"המהגרים" מוצאים בו שימוש רב, כעדכון לגבי תחזית מג האוויר, חיפוש אתרי טיולים, מסלולי אוטובוסים, שעות פתיחת אתרים וכדומה.

בתי המלון הבינו, שעל מנת למשוך אליהם לקוחות, עליהם לספק לאורחיהם שירות בסיסי וחיוני של אינטרנט חינמי, שהרי כיום השימוש באינטרנט אינו נחשב כלל למותרות. במובן מסוים, שירות זה הינו צורך בסיסי.

מעניין האם תופעה זו תתרחב גם למלונות פשוטים יותר, או לחילופין, עם התפשטות הסמארטפונים, הצורך באינטרנט צמוד המחשב ירד, דבר שיביא לצמצום התופעה. רק הזמן יגלה את התשובה. 

ניצול לרעה של הפייסבוק

בבלוג שעבר, עסקתי בשימוש של הפייסבוק, לצורך לחץ חברתי, ואילו הפעם אעסוק בצד אחר של הפייסבוק, שגם הוא אינו מהייעודים המקוריים של הכלי.
בעבר כבר נוכחנו לשמוע על מקרים בהם ילדים השתמשו בפייסבוק לפגוע בילד אחר. הילדים נהגו לצחוק, ללעוג, ואף להכפיש את שמו של חברם, עד כי כבר היה מקרה שהוביל אותו אותו נער להתאבדות. אכן, השימוש של הפייסבוק היה לרעה, אולם, במקרה זה מדובר בשימוש פרטי.
לפני כשבועיים, בעקבות פרסום של תמונה של ניידת משטרה החונה בחניית נכים, הציפו את עמוד המשטרה בפייסבוק תלונות רבות של אזרחים על התנהלותן של ניידות המשטרה. השימוש במקרה זה מדגים שימוש לרעה בפייסבוק אך בשונה מהמקרה הקודם. הפעם מדובר בפנייה כללית לכולם בנוגע לגוף ציבורי, במטרה לחשוף מעשה לא ראוי של שוטרים. כמובן, ישנה ציפייה כי בעקבות פרסום זה, המשטרה תשתדל לנהוג בצורה הראויה לגוף זה. בנוסף כמובן ישנו ניסיון להשמיץ את המשטרה.
האם למטרה זו נועד הפייסבוק?
מה השימוש הבא של הפייסבוק שנגלה?
חכו ותראו...




http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4161578,00.html