מטרת החינוך

"מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראי"ה, אגרת ק"ע)

יום רביעי, 28 בדצמבר 2011

שדרוג החופשה בבתי מלון


בחופשת החנוכה התארחנו משפחתי ואני באחד מבתי המלון בירושלים. ילדיי, הילידים הדיגיטאליים, הבחינו מיד עם הכנסנו למלון בפינה מסודרת ובה מספר עמדות מחשב. מתוך הרגל , הודעתי לילדיי כי אין מה לשמוח יותר מדי מכיוון שברור שהשימוש במחשבים הוא בתשלום. ילדיי, שהמחשבים כ"כ משכו אותם, היו חייבים לבדוק מה קורה עם אותם מחשבים.  לאחר דקה, שבו כולם עם חיוך על הפנים ואמרו לי כי טעיתי, במלון זה המחשבים מחוברים לאינטרנט, ובחינם.
הנה סימן לשינוי בשירות בתי המלון מתוך הבנה כי גם בחופשה הצורך באינטרנט זמין הוא בסיסי ביותר. בדור שלנו, גם בחופשה, אי אפשר להתנתק מהאינטרנט והשימוש בו ואפילו לא למספר ימים. עד כמה נהיינו תלויים במכשיר זה, האין זה מגוחך?
האמת היא שהשימוש באינטרנט עבור כולם הינו מועיל. הילידים הדיגיטליים, חייבים להתעדכן מדי יום, לגלוש וסתם להעביר את הזמן למול הרשת, וגם ה"המהגרים" מוצאים בו שימוש רב, כעדכון לגבי תחזית מג האוויר, חיפוש אתרי טיולים, מסלולי אוטובוסים, שעות פתיחת אתרים וכדומה.
בתי המלון הבינו, שעל מנת למשוך אליהם לקוחות, עליהם לספק לאורחיהם שירות בסיסי וחיוני של אינטרנט חינמי, שהרי כיום השימוש באינטרנט אינו נחשב כלל למותרות. במובן מסוים, שירות זה הינו צורך בסיסי.
מעניין האם תופעה זו תתרחב גם למלונות פשוטים יותר, או לחילופין, עם התפשטות הסמארטפונים, הצורך באינטרנט צמוד המחשב ירד, דבר שיביא לצמצום התופעה. רק הזמן יגלה את התשובה. 

יום שישי, 23 בדצמבר 2011

ניצול לרעה של הפייסבוק

בבלוג שעבר, עסקתי בשימוש של הפייסבוק, לצורך לחץ חברתי, ואילו הפעם אעסוק בצד אחר של הפייסבוק, שגם הוא אינו מהייעודים המקוריים של הכלי.
בעבר כבר נוכחנו לשמוע על מקרים בהם ילדים השתמשו בפייסבוק לפגוע בילד אחר. הילדים נהגו לצחוק, ללעוג, ואף להכפיש את שמו של חברם, עד כי כבר היה מקרה שהוביל אותו אותו נער להתאבדות. אכן, השימוש של הפייסבוק היה לרעה, אולם, במקרה זה מדובר בשימוש פרטי.
לפני כשבועיים, בעקבות פרסום של תמונה של ניידת משטרה החונה בחניית נכים, הציפו את עמוד המשטרה בפייסבוק תלונות רבות של אזרחים על התנהלותן של ניידות המשטרה. השימוש במקרה זה מדגים שימוש לרעה בפייסבוק אך בשונה מהמקרה הקודם. הפעם מדובר בפנייה כללית לכולם בנוגע לגוף ציבורי, במטרה לחשוף מעשה לא ראוי של שוטרים. כמובן, ישנה ציפייה כי בעקבות פרסום זה, המשטרה תשתדל לנהוג בצורה הראויה לגוף זה. בנוסף כמובן ישנו ניסיון להשמיץ את המשטרה.
האם למטרה זו נועד הפייסבוק?
מה השימוש הבא של הפייסבוק שנגלה?
חכו ותראו...

אמיר פינטו


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4161578,00.html



יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

ה facebook ככלי להשגת מטרות

בשנה האחרונה העולם התמודד עם כלי חזק, בעל עוצמה חוצה גבולות, כלי המפעיל לחצים חברתיים. חשוב לציין כי כלי זה נוצר למטרות אחרות. מטרתו העיקרית היתה תקשורת בין אישית שונה, מסוג שעד לא מזמן לא היה כ"כ פופולארי.
אולם, בשנה האחרונה, הפייסבוק שימש כלי להתפשטות המהפכות בארצות ערב, מצרים, תוניס, סוריה וכו', כולן התגבשו דרך האינטרנט. אומנם לא ברור מי התחיל את הפצת הלחץ החברתי החזק בפייסבוק, אך מה שחשוב הוא התוצאה שנגרמה מהשימוש בו.
גם בארץ, לאחרונה, יש שימוש בפייסבוק ככלי להפעלת לחץ ציבורי. המקרה הראשון היה באפליקציה שהופיעה ואפשרה שליחת פקסים לבנק לאומי שיעודדו את הבנק להסיר את מועמדותה של עמותת "אם תרצו" מתחרות "שני מיליון סיבות טובות". הלחץ ברור, ברגע שאדם נכנס לפייסבוק ויש לו אפשרות מהירה להשפיע, מן הסתם שילחץ על האישור שלו להודעה זו. כך, במהירות, נשלחו קרוב ל-3000 פקסים והמטרה הושגה, אך מאידך, היה זה בגדר של "תמות נפשי עם פלישתים", כי לא רק שעמותה זו לא קבלה תקציב מהבנק, אלא התחרות הופסקה וכל העמותות הפסידו סיכוי לקבל מענק כלשהו.
בימים האחרונים, האפליקציה "מעירים את כחלון", נוצרה ליצר לחץ להזרים תקציב ניכר לערוץ 10. שוב, השימוש בפייסבוק הינו בקלות, כך שקל ל"ייצר" חותמים רבים על עצומה זו. במקרה זה, אנו עדיין לא יודעים מהם ממצאי הלחץ והאם המטרה תושג.
לסיכום, ניתן לראות כי השימוש בפייסבוק  יצא לחלוטין מהיעוד המקורי שלו, ובהחלט ניתן לראות את ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה והשפעתה הרבה על חיינו וצורת החשיבה שלנו.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4162180,00.html
  

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

שיפור שירות הלקוחות ע"י מערכות לניתוח הקול האנושי- האומנם?

בכתבה שהועלתה באתר של "מעריב" מציינים את העובדה כי חוקרים בספרד מנסים לפתח תוכנה מיוחדת שתוכל לנתח את הקול האנושי ואת מצבו הרגשי של הדובר.
כותרת הכתבה "האם המחשב יוכל לדעת מה אנחנו מרגישים" מדגישה את הבעייתיות שצצה עם השימוש המרובה במחשבים לפניה לעזרה, לדיווח על תקלות וכו'.
אט אט, ככל שההתפתחות הטכנולוגית מתקדמת, אנו האנשים מייעלים את עבודתנו ע"י שימוש במערכות אוטומטיות. אין ספק שהמערכות האוטומטיות מזרזות תהליכים, מקצרות זמן המתנה ובסופו של דבר מספקות את התוצאות בזמן קצר יותר. אם כן מה רע?
הדיבור, צורת התקשורת הבסיסית עם הזמן נהפכת לפחות שימושית ואולי אף ללא רלוונטית. גם כיום, כל נער או נערה מתקשרים  רבות עם חבריהם במשך היום, ובכל זאת ישנו שוני. התקשורת נעשית ע"י השימוש בתוכנות המחשב - המיילים, הצ'טים, פורמים, והפייסבוק- כולם נעשים באמצעות השפה הכתובה. התוצאה היא- תקשורת בין אישים מילולית, פנים מול פנים, נעשית אט אט לא שימושית. נכון, המסר מבחינת התוכן מועבר גם ע"י כתיבה, אך הקול האנושי, הטון, הרגש שמובע תוך כדי הדיבור, האם אין להם חשיבות?
לצערנו, בתקופה האחרונה מדברים על עליה בתופעה של קשיים בתקשורת בין אישית. איך לא? כאשר במשך היום, ילדים מחוברים למכשרים הסוללרים, שולחים יותר מסרונים מקיום שיחות קוליות,  חלקם מחוברים למחשב ולאינטרנט במשך כל שעות היום ע"י סמארטפונים ומכשירים נוספים, הם לא מתקשרים אישית עם חבריהם.
מסתבר, שחברות עסקיות גם גילו את הצורך בהתייחסות לקול האנושי. בארץ, חברת NICE פיתחה תוכנה מאפשרת ניתוח קול למערכות אוטומטיות בכדי לאפשר מתן שירות מקסימאלי ללקוחות. באמצעות שירות זה ישנו ניתוב של הפונים ע"פ המאפיינים שניצפו. זאת אומרת, לקוחות בעייתים יקבלו מענה קולי אנושי.
בעתיד מקווים כי יהיה  ניתן לחלק את השיחות ע"פ מספר קריטריונים בעייתיים כגון: כעס, ספקנות, ושעמום.
לסיכום, ברור לכל, שעל אף הפיתוחים והחידושים בעולמנו, אין תחליף לאדם, לרגשות שלו- לקול האנושי.



SXC
http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/311/230.html?hp=16&cat=1924




שירות לקוחות אנושי. רק במקרים קיצונים. SXC

יום שישי, 9 בדצמבר 2011

רפורמות בחינוך, רפורמות, רפורמות- עד מתי?


באחד הקורסים שאני משתתפת בהם, "סוגיות במדיניות החינוך", עסקנו ברפורמות החוזרות ונשנות במערכת החינוך. פעמים החינוך היה לאליטיסטים בלבד, פעמים החינוך היה לכל, פעמים המורה היה במרכז, פעמים התלמיד, ועוד ועוד גישות שונות ואף סותרות. מה גורם לשינויים אלו? האם לאחר כ"כ הרבה שנות חינוך עדין לא ברור מהי הדרך המועדפת אצלנו בארץ?
לאחרונה נכנסו שתי רפורמות חדשות. האחת לבתי הספר היסודי- "אופק חדש", והשנייה לתיכונים -  "עוז לתמורה".
מערכת החינוך, מובילת השינוי מאמינה כי השינוי טוב לכולם- טוב למורים, טוב לתלמידים, וטוב למערכת. המורים, סוף סוף יקבלו יחס של אנשי היי-טק, יעבדו מס' שעות די דומה, וכך הערכה של הציבור אליהם תעלה. בוודאי המשכורת שלהם תעלה במקביל והם ירוויחו יותר. האם המורים מעוניינים בדימוי חדש זה?
כרגע, כידוע לי, לפחות בחינוך העל יסודי אין היענות של המורים לרפורמה. מדוע?
התחושה של המורים היא כי קולם לא נשמע. הרפורמות החדשות מעוניינות לשפר את מעמדם של המורים, אך האם הן מצליחות? הפתרונות החדשים אינם מתייחסים לקשיים של המורים ואינן עונות על מצוקותיהן. האם מורה שיעבוד עד השעה ארבע בבית ספרו יסיים את עבודתו? האם עליו ללכת הביתה ולהשאיר בבית הספר את העבודה למחר? הרי ברור לכל המורים שהעבודה לא מסתיימת כל כך מהר. האם אעבוד עד ארבע ועוד בערב בבית? ומה בנוגע לכתות הגדולות כ"כ? היכן הפתרון לסוגיה זו?
לעניות דעתי, האמונה כי בזכות רפורמות אלו מעמד המורה ישתנה אינה נכונה. לצערי, הקשיים שלנו כמורים עדין לא קיבלו התייחסות. אולי רק אם מובילי השינויים יכירו את עולמם של המורים מקרוב, יכירו את הצרכים האמתיים שלהם וינסו לתת מענה , אולי נגיע לרפורמה האידיאלית. הלוואי.
בינתיים, אנחנו המורים, למרות הקשיים ממשיכים ללמד בגלל שאנו אוהבים את העבודה, אמינים בחינוך ואוהבים את הילדים.