הישגים מצוינים ללא תחרותיות ולחץ - האם זה אפשרי?

בארץ, "הישגים"זו המילה, כמעט, הכי חשובה במערכת החינוך. כמובן שכולם יאמרו כי ערכים חשובים, וכישורי חיים - זה גם חשוב. אך כמורה, אני יודעת שאחת לזמן מה עליי לדווח על הישגי תלמידי, התקדמותם וכו'. עלי להגדיר מהן המטרות שאני מציבה לפני, מהם אבני הדרך להשגת ייעדי ובסוף שיעורי ההצלחה - ההישגים. תחרות - קיימת כל הזמן, בין תלמידים, בין מורים ובין בתי ספר.
בפינלנד המצב שונה. בכתבתו של מיקי רוזנטל בערוץ 10, נחשפה בפניי מערכת חינוך שונה לגמרי מזו שבארץ. היעדים שלה שונים, דרך הלימוד שונה- הכל שונה. וההישגים? גם שונים- הרבה יותר טובים! הכיצד?
היעד המרכזי של מערכת החינוך הוא כי הילדים יגדלו להיות אנשים פעילים, יוצרים, בעלי יכולת לנתח עובדות ולהתמודד עם בעיות. מערכת החינוך אינה שמה לה עצמה יעדים של לימוד חומר ע"י שינון וחזרה. תפקיד המורה אינו רק העברת הידע אלא גם, ואולי העיקר, היכולת לעורר סקרנות, יצירתיות והבנה עמוקה, הרצון העיקרי הוא כי הילדים יגדלו להיות אחראים על הלמידה של עצמם ואח"כ אזרחים טובים האחראים על הקהילה.
ובכן כיצד לילדים הישגים כ"כ גבוהים? מהו הקסם?
בבסיס התפיסה הוא כי הילד צריך להיות עם דימוי עצמי גבוה, עליו לאהוב את המורים ולהרגיש כי מאמינים בו וסומכים עליו.
והמורים, הם כאלו שאוהבים את המקצוע, אוהבים את הילדים, בעלי יכולות אינטלקטואליות גבוהות, אנשים ברמה- "הטובים להוראה".
יום הלימודים מתחיל בשעה 9 בבוקר. בתחילתו חימום קל ו"הכנסת אנרגיות חיוביות לגוף". יום הלימודים הוא קצר, אך הדגש הוא על האיכות. הלימודים מתרכזים במספר קטן יותר של מקצועות, מתמקדים בעיקר במיומנויות קריאה ויכולות חשיבה. בבית הספר, ילדים לומדים כי הם רוצים ללמוד ולא בגלל ציונים ולחץ לימודי.
היחס בין המורים לתלמידים הוא מדהים- בכיתה לכל 12 תלמידים מורה. בזמן שמורה אחד מסביר פרונטלית יש מורה אחר שמסתובב בין הילדים. מחצית מהשיעור מוקדשת לעבודה של התלמידים ע"פ הגישה כי למידה פעילה של תלמידים יותר אפקטיבית. לכל הילדים הזדמנויות שוות. גם המתקשים נמצאים במסגרת עם ילדים רגילים והמורה מסייע באופן אישי לכולם עד שכולם מבינים.
דבר משמעותי נוסף המשפיע על האווירה הבית ספרית הוא היד החופשית והאמון שהמורים מקבלים ממשרד החינוך. היעדים מועברים למורים, ואילו המורים הם אלו שבונים את תוכנית הלימודים שלהם ע"פ התפיסה האישית שלהם. דבר זה מעודד את המורה לאחריות ומעורבות. המורה, שעבר עבודה מעשית משמעותית והדרכה מאוד רצינית במהלך לימודיו בוחר את הדרך הטובה ביותר להעברת החומר עבור תלמידיו.
ובכן,  עקרונות אלו הם, בתמציתיות, הגורמים העיקריים להצלחת הפינים.
ומה איתנו? לעניות דעתי, נדרש לבצע מספר שינויים משמעותיים ביותר להצלחת מערכת החינוך בארץ.
הראשון,  צריך להתבצע שינוי בתהליך קבלת המורים לעבודה. ברגע שהטובים יגיעו להוראה והמורים יהיו אנשים משכמם ומעלה שאוהבים את הילדים ואוהבים את המקצוע בתי ספר יהוו מקום אחר עבור ילדנו.
השני, הגישה ההישגית, הלחץ והתחרותיות צריכים להיעלם. הלימוד, כאשר יעשה מתוך רצון אמיתי לדעת, מתוך עניין וסקרנות, הוא יגיע לרמה גבוה יותר. הלחץ והתחרותיות שמסביבנו משפיעים לרעה על הלימוד. הילד ההישגי לומד בשביל הציון ולא בשביל לדעת. המורה, בהתאמה, בעולם ההישגי, מלמד בכדי שהתלמידים יצליחו בבחינה ולא בכדי שיבינו לעומק את הנושא, הבעיה ודרכי ההתמודדות.
השלישי הוא גודל הכיתות. אין ספק שהמורה בעל רצון אמיתי להשקיע בעבודתו ובעל אידאולוגיה  המאמינה בשונות ובמתן מענה לכל תלמיד לא יהיה מסוגל להתייחס לכל ילד בכיתה עם שלושים תלמידים ואף יותר. רק כיתה קטנה היא המקום האידאלי ללמוד בו, מקום בו כל ילד זוכה ליחס אישי באופן קבוע.
לסיום אוסיף, כי אני מייחלת ליום בו נקבל כל ילד באשר הוא,כי כל מקצוע יחשב למכובד וכי בית ספר יהיה מקום אהוב על ילדנו. אולי כך נפסיק להיות בלחץ בתחרותיות מתמדת עם הסובבים אותנו ונעשה מה שטוב ומתאים לנו.


http://www.youtube.com/watch?v=mJeSH8ctdpg

ביפן- הישגים ומצוינות לימודית יש, האם יש גם חופש ושמחת חיים?

בקורס של פרופ' עמי וולנסקי צפינו בסרט שמציג את המערכת החינוכית, בתי הספר ויום הלימודים של הילדים ביפן. אי אפשר שלא להתרשם מהתכנון והיסודיות במחשבה שעומדת מאחורי מסגרת זו.
בסרט צפינו בדוגמה של יום לימודים בית ספר. מהרגע שהילד מגיע בבוקר ועד לסיום הלימודים. בנוסף ראינו כיצד ילדים ביפן מנצלים את השעות שלאחר הלימודים בבתי הספר. אנסה להתייחס למס' עובדות משמעותיות ולאחר מכן אנסה להסביר מהו השוני בין מערכת זו למערכת החינוכית בישראל. אנסה למצוא יתרונות בגישה הלימודית שביפן ובסופו של דבר אציג את עמדתי בנדון.
ביפן, גם כיום, לילדים תלבושת כפי שהיתה נהוגה עוד בזמן שהגרמנים היו ביפן. על כל תלמיד להופיע בבוקר במסדר שבודק את הופעתו בתלבושת. מעבר לבגדים הכל כך רשמיים, חייב כל תלמיד לדאוג לכך כי הסיכות תעמודנה במקום המדויק שלהם, על השיער להיות באורך מסוים, ועל הבנות להיות מסופרות בצורה אחידה עד כי ממש לא ניתן להבחין בין ילדה לילדה, כולן נראות בדיוק אותו הדבר.
הלימודים בכיתה מתנהלים בצורה הפרונטלית המסורתית, על התלמידים לעמוד בתחילת שיעור, לדבר בכבוד ובנימוס למורה ולהתייחס ללימודים ברצינות מרובה. הלימודים נמשכים עד שעה מאוחרת וכוללים גם חינוך לאחריות, ע"י ניקיון הבית ספר, הכתה והשכונה, וחינוך לדאגה לחבר ע"י חלוקת ארוחת הצהריים לחברים אחרים בבית הספר.
לאחר שהלימודים מסתיימים מרבית הילדים הולכים לבי"ס ערב, פרטי, שמטרתו לחזור עם הילדים על החומר הנלמד ולשנן אותו אתם. הילדים ישנים בין 4 ל-5 שעות בלילה בגלל עומס של מטלות ושיעורי- בית.
זמן לצאת ולבלות עם חברים -אין.  מבחינת היפנים, ההצלחה הלימודית והישגים מאוד חשובים עד כי ניתן לוותר על חיי חברה בילויים ועוד... זמן לשחק- אין!!  האם הילדים מאושרים?
אצל היפנים מעודדים הצלחה לימודית, ואמנם אכן- ליפנים הצלחה בתחומים שונים בלימודים, ואף גם בפיתוחים טכנולוגיים.
האם הרצון העז שישנו בארץ לקדם את ילדנו להגיע להישגים לימודיים גבוהים הוא ניתן למימוש בתוכנית הלימודים ובמסגרות הקיימות? האם אנו מעוניינים לשנות את אורחות חיינו בכדי להצליח?
לעניות דעתי להישגים חשיבות לא מבוטלת, אך הדרך להשגת חייבת להיות שונה מזו שאצל היפנים. ברצוני לראות את ילדיי נהנים, מבלים, שמחים ולא רק מלומדים. ואם האפשרויות הן או קשיחות כה מרובה עם הצלחות או חיים חופשיים ומהנים ופחות הצלחה והישגים, אני מעדיפה חיים מתוך רוגע ושלווה.